זכרונות מעכבים

מילה שנאמרה, ג'סטה שנעשתה לעברנו, איזשהו חוסר ביטחון דעתני שאינו מרפה מאיתנו.
תחושה שלא ממש רואים אותנו, שאולי לא מעריכים את דעתנו, אולי אפילו ידיעה פנימית שאנחנו שקופים.
ובעיקר, חוויה ברורה שאנחנו יכולים יותר, שמגיע לנו, שאנחנו ראויים.

נתבונן בקשר שבין העבר להווה, נרכך אותו.
נברא חוטי זהב חדשים שיאפשרו למי שאנחנו לבוא לידי ביטוי.
ניצור מנטרות ונממש אותן כבר בהווה. ממש כאן ועכשיו.

בעזרת שיח, שיתוף, דמיון מודרך, כתיבה וחזרתיות,
נלמד ונבין איך ביכולת שלנו לנתב את ההווה ואת העתיד.

משנסים מתניים ויוצאים לגלות מי אנחנו יכולים להיות.