אני מרגישה לא אהובה

להרגיש אהובים 

לא אחת, עולה התחושה שאנחנו לא אהובים. שלא אוהבים אותנו מספיק, שלא רואים אותנו, שלא מעריכים אותנו, שלא מפרגנים לנו, שלא מפנקים אותנו...
מסתבר שזו תחושה מוכרת. הן אצל מבוגרים והן אצל ילדים.
אנחנו נתקלים ורואים אותה אצל היקרים לנו, קוראים על דמויות כאלה בספרים, רואים בקולנוע, בטלוויזיה.
אולי אנחנו בעצמנו חווים היום, או חווינו תחושה כזו בעבר. אולי זו תחושה שמלווה אותנו תקופה קצרה / ארוכה, אולי מתעוררת בנו תחושה מוכרת מהעבר הרחוק. החוויה הזו של להיות לא אהוב יכולה ללוות אותנו מדקות בודדות ועד שנים ארוכות.
אפשר לזהות אותה גם אצל ילדים.
בכל גיל, נוכל לראות מצד אחד המנעות, הסתגרות והתבודדות עד רמות שונות של דיכאון ומצד שני נפגוש בדיקת גבולות, פאסיב אגרסיב, האשמות, תלונות, התנהגות "דווקאית", העמדת האחרים בנסיון. הללו, על מנת לקבל אישור, לוודא אם רואים אותי / מתייחסים אלי גם ולמרות שההתנהגות שלי קשה להכלה.

אנחנו יכולים להיות מאוד יצירתיים על מנת לקבל תשומת לב. ישנם מחקרים הקובעים כי ילדים שאינם מקבלים מגע אוהב, מוצאים עצמם בתגרות, ולו בכדי לקבל מגע. כל סוג של מגע – רק לא לזכות בהתעלמות.
אנחנו יכולים למצוא עצמנו חולים ומטופלים בגין המחלה – סיבה טובה לזכות בהתייחסות.
השמיים הם הגבול.

החוויה הזו יכולה להיות קשורה לאופן בו אנחנו מקבלים ואוהבים את מי שאנחנו, ולאופן בו אנחנו מראים אהבה והערכה לסביבה שלנו, למידת התקשורת וההקשבה שאנו יוצרים לזולת הקרוב אלינו.
אולי אנחנו מאוד ביקורתיים כלפי עצמנו, אולי מאשימים ארועי עבר, את אחד ההורים, הסביבה.
אולי מה שקורה לנו זו השתקפות של ההתנהלות ותפיסת העולם שלנו.

אצל בני זוג טריים, שם לרוב האהבה שוצפת, ניתן לראות את מחוות האהבה במילים, במגע, במתנות קטנות, בברק של העיניים.
אצל זוגות ותיקים (שאינם מטפחים את הקשר הזוגי), אנחנו יכולים ממש לגעת בהעדר האינטימיות ולזהות את התחושה הזו אצל אחד או שני בני הזוג.

הסיבות הן רבות ומגוונות, ניגע בבודדות:
נהר החיים השתנה וכמוהו, גם שנינו כבר לא מי שהיינו בעבר. כל אחד התפתח למקום אחר, כבר לא מוצאים עניין זה בזו ובדרך כלל חיים חיים מקבילים שאין בהם טיפוח רגשי ואינטימי.
או שאנחנו מוצאים בקשר "מובן מאליו" – נרדמים בשמירה והופכים בעיקר לשותפים למחוייבויות. המחוות הקטנות של הבעת האהבה והקרבה מתמעטות עד נעלמות, והתחושה הזו של להיות לא אהוב/ה, תחושת ה"מיותרות", הולכת וגדלה ואיתה המחשבות על פרידה.

אחד מבני הזוג מתפתח מבלי לתווך לאחר את החוויה שלו – נוצר פער שיכול להוביל לתחושת ריחוק רגשית שתוביל לפיזית והללו יובילו לחוויית נטישה ולתחושה של "אני לא אהוב/ה / מוערכ/ת".

אצל בני זוג המושפעים מאוד מהמדיה, מאתרי פורנו ומהמודל של הנשים והגברים המוצגים שם – נראה ירידה במשיכה מ"בן/בת הזוג הרגילים / האנושיים". בני זוג כאלה פחות ופחות נוגעים זה בזו ומכאן הריחוק הרגשי רק ילך ויגדל עד לאותה תחושה.

מה עושים עם זה
מחליטים להתבונן עמוק פנימה לתוכנו ובמקביל מתנהגים כמו שהיינו רוצים שיתנהגו אלינו.
מפרגנים, מקשיבים מהלב, מציעים לבלות זמן איכות יחד, משתמשים במחוות קטנות של אהבה: מחמיאים ומבטאים הערכה (רק על כישורים והתנהלות אמיתיים. לא כמניפולציה), עוצרים לחבק, מניחים יד, מזמינים לעשיית אהבה, מפתיעים עם פרח, צדף, כרטיס להצגה / סרט / קונצרט / הופעת מחול – מה שישמח את בן/בת הזוג.

כנ"ל עם הילדים שלנו. למצוא זמן איכות, לעורר שיח, לחבק, לומר בקול על מה אתם גאים בהם.
לזרוע זרעים של אינטימיות, של רצון כן להכיר, זרעים של אהבה.
היו מודל ראוי.
ההתמדה, תוליד תנובה בסדרי גודל.
אפשר להתחיל ממש היום, עכשיו.

אפרתה בנור L.Ac | ליווי ויעוץ זוגי | מיניות קשובה | כתיבה יוצרת