אפילו לא שני סנטימטר וכבר מרגישים את מי השפיר על העור. עוד כמעט ואין ניצני גפיים, ומי השפיר מלטפים ומסככים את עור העובר. 

המגע, הוא אחד החושים הראשונים שמתפתחים ברחם. העובר בן 8- ל11 שבועות, עוד לא שני סנטימטר.
לעתים, האם איננה מודעת לחיים הללו שבקרבה בתקופת זמן זה, והעובר, הוא כבר מרגיש!
מאותו רגע מופלא של חוויה חושית זו, הוא ממשיך לחוות מגע במשך כל שהותו ברחם. חש את מי השפיר על גפיו המתפתחים, בין אצבעותיו הגדלות, בצווארו, על עפעפיו… וכשהוא גדל, הוא לומד להכיר מגע אחר, את מגע דופן הרחם על גבו, מרפקיו, ראשו, ישבנו, עקביו.. הוא חש את חיכוך ירכיו בסנטרו, בחזו, בבטנו.

העובר חווה עיסוי אולטימטיבי! בהגיע הרגע בו הוא חש את כיווצי הרחם, כהכנה למעבר בתעלת הלידה, הוא לומד מגע נוסף, שונה, אחר – הוא נחשף לחוויה חדשה, חוויה של לחץ, כאב או מעיכה.

רגע לפני שהוא יוצא לאוויר העולם הוא כבר מתחיל את שיעוריו הראשונים.
הרגע המשמעותי ביותר עבורו הוא רגע הגיחה החוצה. בהרף עין חל שינוי דרמטי באיכות המגע.

מי השפיר נעלמים מראשו בפתאומיות, אוויר עוטף אותו. אוויר קר. ראשו בעולם אחר וגופו בעולם הישן, החם והמוכר. הוא חווה התקפה חושית שלא ידע מימיו.

 הוא נדחף ויוצא לגמרי החוצה. אור חזק, רעשי מתכת, קולות לא מוכרים, צעדים.. הכל נוגע בו.

תמה תקופת העוברות, עכשיו הוא כבר תינוק. מבוא קסום לאדם הנפלא שיגדל להיות. רגע זה, הוא אחד הרגעים הקריטיים בחייו של האדם.
האִם אוספת אותו אמו ומניחה אותו על גופה החשוף? האִם הוא חש את מגע עורה, שומע את קולה המוכר, מזהה את דופק ליבה שליווה אותו מאז תחילת הווייתו? האִם אותה האם, ההורים, המשיכו לגעת, לחבק, ללטף, לנשק, כהמשך טבעי לחוויית הרחם?
המגע הוא צורך ביולוגי, קיומי. כשאנו חווים מגע נעים, טוב, אוהב, אנו מתחזקים גופנית ורגשית. הביטחון שלנו, התפתחותנו הקוגניטיבית, יכולתנו להסתגל לשינויים והמערכת החיסונית שלנו – כולם תלויים במגע הזה. בהעדרו, נחווה נכויות שונות במישור הנפשי – רגשי ובמישור הפיזי – התפתחותי.

למגע כוחני, אלים ומשפיל – מחיר כבד הרבה יותר. מגע שכזה, ימנע מאתנו לרצות מגע.
מגע, יקושר אצלנו לחוויה רעה, ובמקום לתקן או לנסות ולהאמין שאפשר גם אחרת, נהפוך להיות אנשים לא נוגעים . לא נאפשר לגעת בנו, לא ניגע בילדינו שיעבירו את שירשו מאתנו הלאה.

לא קיים גיל בו הצורך במגע מסופק. הצורך הזה קיים החל מרגע בואנו לעולם ועד לאותו הרגע בו אנו עוזבים אותו וממשיכים הלאה.
הריפוי האולטימטיבי בעיניי הוא ריפוי באמצעות מגע.
קיימים מחקרים רבים בנושא (טיפאני פילד, המכון לחקר המגע, מיאמי) ואנו עדים היום אף להפגנות למען חיבוקים בחינם. המציאות שגדלה להיות לנו, משתוקקת למגע, לחמלה, לתום. משתוקקת לכל מה שהיה ואבד.
כותרות אלימות באדום ובשחור מתקיפות אותנו חדשות לבקרים. אנחנו מוקפים במוות, בכאב ועוד כאב שהינם תוצאה של עוד ועוד אלימות, שהיא עצמה, הינה תולדה של עוד ועוד חסכים במגע. המחלה של המאה שלנו.
אחד המחקרים בנושא אלימות בקרב ילדים, קובע כי ילדים הסובלים מחסך במגע, מוכנים לקבל אפילו מגע אלים ובלבד שיגעו בהם. הם יפתחו בקטטה כדי למלא אחר הצורך הכל- כך בסיסי הזה.
בנוסף, המגע המדובר, המתוקשר, המצטלם היטב שמועבר אלינו בתקשורת הוא בדרך – כלל מגע בין אם לתינוק ובין בני זוג, שלרוב יהיו גם צעירים, יפים ואמיצים. אנחנו מעוותים לעצמנו את המציאות.

אנחנו בעצמנו מתעלמים מהחיים כפי שהם באמת. מה על כל טווחי הביניים מה עם לחבק ולנשק ילדים מתבגרים הורים מתבגרים ומזדקנים מה עם היופי בלזהות ולאהוב את הצלקות, הקמטים – סימני הגיל שמהווים עדות וזיכרון לחיים שלנו כולם, הקסם שבשיער הלבן שראה את כל מה שראתה השמש באותו הזמן.

כבני אדם וחווה, אנו זקוקים למגע בכל גיל וגיל. אם נשכיל להקיף עצמנו במגע אוהב, נגדל להיות מאושרים. מתכון כל–כך פשוט ומשום מה לרבים מאתנו קשה ליישמו.
מטפלים המשלבים מגע, פוגשים את כל הסוגים, הטווחים והמינים הללו במטופלים שלהם. אלה שחוו וחווים עד היום מגע אוהב, אלה שחסרים אותו שנים רבות וגם אלה שנושאים עד היום זיכרונות כואבים הקשורים במגע.

עליהם להפעיל את מלוא הרגישות ומלוא החושים שלהם כמטפלים; איך לגעת, כיצד להטרים למטופל את החוויה שהוא עתיד לקבל, לבקש ממנו משוב לגבי העוצמה והקצב של הטיפול הלחיצות במהלך הטיפול.
לברר עם עצמם מה מסמל המגע עבורם. מהו לדעתם, כמטפלים, ההבדל בין מגע אינטימי לשאינו כזה. כיצד לגעת במטופל גם באיזורים אינטימיים ולהיות לגמרי קורקטי וברור, באופן כזה שלא תעלה אף מחשבה ולא יצוץ אף חשד מצד המטופל באשר לכוונות המקצועיות.

כמטפלים, עלינו לזכור שהמטופל נותן בנו אמון מלא – אמון, אותו אנו מחוייבים לכבד ולמלא בכל רגע ורגע – כך שבמהלך הטיפול, חווית המגע כולה, מן העוברות ועד הרגע הנוכחי של הטיפול, תלווה אותנו באופן מודע ותחדד את ההקשבה שלנו למטופל.

בכל פעם שאנו נוגעים או מטפלים בזולתנו, אנו בעצם מטפלים ופוגשים את עצמנו. 

אפרתה בנור L.Ac | ליווי ויעוץ זוגי | מיניות קשובה | כתיבה יוצרת