אפשר להתחיל גם בגיל 80

מיניות במעגלי החיים – בעיקר לנשים (גם אתם הגברים מוזמנים לקרוא, לחלוק ולהשתתף).

נתחיל עם זה שאני מאמינה מושבעת ברעיון ש"מגע – מביא שלום".
לטעמי, אילו היינו מקבלים מגע תומך מרגע גיחתנו לאוויר העולם, ואחר כך ממשיכים לקבל כילדים, מתבגרים, מבוגרים – היינו מאושרים.  
יש ביניינו הצמאים למגע ויש הנמנעים. יש את אלה המתמסרים לגמרי ויש את אלה שמאוד קשה להם לאבד שליטה .
כשמתחילים לדבר ולעסוק במיניות, בדרך כלל מתחילים לגמגם, להסתבך, להסמיק. מתחילים "לא לדעת".
מין זו מתנה מופלאה שקיבלנו. לחוות אורגזמה זה אחד התענוגות המהנים שהגוף מעניק לנו.
ההסתבכות טמונה אי שם בתחילת דרכנו כתינוקות ואחר כך כילדים קטנים. אנחנו חוקרים את הגוף, נוגעים – והכל כל כך תמים , ענוג ומופלא. ואז, סביב גיל 3 , עיניי ההורים רואות "אוננות". ה"עניין" שאנחנו מצמידים לאוננות של הפצקולים האלו – נובע בעיקר מבורות שלנו, בושה ורגשות אשם. המוני ילדים מאוננים וזה נורמאלי לגמרי. הגילויי הזה של הגוף קשור קשר ישיר לתהליך התפתחותי ובריא של הכרות עם הגוף. להבדיל מהאוננות שלנו כמבוגרים, אצל ילדים האוננות אינה מלווה בתכנים מיניים, אין להם פנטזיות מיניות ולא, הם לא מראים סימנים של בגרות מינית מוקדמת בגילאי שנתיים, שלוש, ארבע ויותר! 

הכל מתחיל באופן שאנו כהורים מגיבים. סיפורים מסמרי שיער על תגובות הוריות , אפשר למצוא למכביר. את כל סל הפחדים, האשמה והבושה, אנחנו מעמיסים על הילדים שלנו , וכבר בתחילת הדרך, מחבלים להם בגילויים הקסומים של הגוף.
מי מאיתנו זוכרת כיצד הגיבו הוריה לאוננות שלה כילדה? האם כל תחום המגע בחיינו מושפע מאותה תקופה ילדית?
האם יש לך מותר אסור? מה שמעת / הבנת / הפנמת בילדות ואיך כל המילים מתורגמות עד היום למיניות שלך, למיניות שאת?
האם את נושאת את העבר על כתפייך עד היום? האם יצא לך לעצור לרגע ולחשוב איזו השפעה יש לעובדה הזו על חיי המין שלך?
האם הגעת לאיזשהו גיל שבו ויתרת על מין? מה הסיפור שאת מספרת לעצמך או לבן זוגך?
מין הוא דחף. צורך קיומי. כמו מנגנון הנשימה והרעב – אנחנו לא יכולות בלי. איכשהו הצלחנו לדחוק את המיניות למחבוא כל כך טוב שאנחנו כבר משוכנעות שאפשר בעצם בלעדיה. אנחנו לא מדברות עליה (עם מי שצריך), מתביישות בה, מצליחות ובוחרות לחיות בלעדיה.
כאשר אנו עושות זאת, אנו למעשה יוצרות חסימה אנרגטית.
למבנה האנטומי שלנו צורת אגן. האגן, מנקז לתוכו את כל מה שמתאפשר לו: אנחנו יכולות לצבור פסולת ארוכת ימים במעי הגס ולהסתובב עם עצירות כרונית. אנחנו מגיעות ל"שליטה" מופלאה על שלפוחית השתן ומצליחות להתאפק שעות ארוכות – שוב חוסמות את האגן. אנחנו יכולות לחוות כאבי ווסת איומים המלוווים בנפיחויות ובקרישי דם – שוב האגן מאותת לנו להרפות.
כך לגבי המיניות שלנו. כשאנו חוות אורגזמה, אנחנו מתחדשות, מאפשרות זרימה החוצה. יוצרות איוורור אנרגטי ותנועה באגן. מכניסות ושומרות על חיוניות ברמת המודע ובתת ממודע.
אני מציעה לגלות את הגוף לבד.
לבדוק סוגי מגע, עומק, קצב. למפות את הגוף כולו, להכיר ולהתיידד איתו באמת. איזה סוג מגע מתאים לראש, לעיניים, לאוזניים, לפנים, לפות? וכך, לגלות את שאר הגוף: אצבעות הידיים והבהונות, הידיים והרגליים, הגב כולו, החזה, הבטן ואברי המין. בנינוחות, בהקשבה מלאה.
בכל הנוגע למיניות, נראה לי שכדאי שאכיר היטב את הגוף שלי ורק אז, לשתף / לחלוק / לתת אותו לבן / בת זוג שהקשיב היטב לגוף שלו בעצמו.
כאשר אנחנו לא עוברות עם עצמנו את תהליך הגילויי של הגוף, אנחנו מפספסות קודם כל את עצמנו. אחר כך, נגרור איתנו במהלך החיים את החסך הזה למערכות יחסים זוגיות, להורות, להתנהלות שלנו בכלל ולחיים עצמם.
האשמה, הבושה, חוסר הביטחון, הרצון לרצות את הזולת ילוו אותנו באופן כזה או אחר.
אין גיל מאוחר להתחיל את החקירה הזו. בכל גיל אפשר להתחיל – כן, גם בגיל 80! 

אפרתה בנור L.Ac | ליווי ויעוץ זוגי | מיניות קשובה | כתיבה יוצרת