בכל פעם שהיא עוברת לידי, היא מוכרחה לגעת. ללטף, לחבק, לנשק.
לא משנה מה אני עושה. וזה משגע אותי. היא יודעת שיש לי רגישות בעור.
מעבר לעובדה שזה מציק ולא נעים לי, זה כבר נעשה לי דביק.
אני מרגיש שהיא חונקת אותי. איך היא לא מצליחה להבין?
היא יכולה שיגעו בה כל היום.
כמה מריבות יש לנו על זה. כלום לא עוזר.
היא נעלבת, או שהיא מפנימה לכמה שעות וזהו.
אני אוהב אותה. מאוד. ובדרך כלל ממש טוב לנו יחד.
גם אחרי שמונה עשרה שנים.
נעים לי שאנחנו מתחבקים ומתלטפים מדי פעם מול הטלוויזיה
וממש נעים לי כשאנחנו במיטה.
אבל כשאני מכין חביתה, מדבר בטלפון או קורא או סתם חושב,
היא באה ומעבירה לי את האצבעות בשיער או נעצרת לנשק לי את הצוואר,
אני יכול לצאת מדעתי.
היא אומרת שאני יכול לעשות לה כל מה שהיא עושה לי
ולא רק שזה לא יפריע לה, היא תשמח ותתענג על כל שביב מגע.
בקטע הזה, אנחנו ממש לא מסונכרנים.
אפרתה בנור L.Ac | ליווי ויעוץ זוגי | מיניות קשובה | כתיבה יוצרת